top of page

סופיה גוביידולינה (נ. 1931): סונטה לקונטרבס ולפסנתר (1975)

סופיה גוביידולינה (נ. 1931): סונטה לקונטרבס ולפסנתר (1975)

רון מרחבי – קונטרבס, לידיה קיו – פסנתר

רסיטל הדיסרטציה הראשון של רון מרחבי: אולם בריטון, אוניברסיטת מישיגן, אן ארבור, 11.1.2004



סופיה אסגטובנה גוביידולינה (ההטעמה על ההברה השלישית של שם המשפחה) נולדה בשנת 1931 בעיר הטטרית צ'יסטופול לאב טטארי מוסלמי (בן למורה דתי מלומד) ולאם רוסייה ממוצא יהודי. היא מגדירה עצמה אורתודוקסית רוסית, אם כי היא עוסקת בדתות ובאמונות נוספות וכן מושפעת מכמה פילוסופים מיסטיקנים רוסים.

המוזיקה של גוביידולינה עוררה בעייתיות במשטר הריאליזם הסוציאליסטי של ברית המועצות: המשיכה למטאפיסי ולעל-זמני, הרוחניות הדתית, המיסטיציזם והעניין בפיתוח סימבולי מוזיקה דתיים כגון הצלב, התחייה וההזדככות – ובנוסף טענתה של המלחינה כי כל יצירותיה דתיות – כל אלה היו פרי באושים במשטר הסובייטי.

בשנות ה-80 החלה גוביידולינה לקבל הכרה של מלחינה מחוץ לברית המועצות, בעיקר בעקבות הקונצ'רטו לכינור ולתזמורת 'מִנחה' (Offertorium), שהוקדש לגדעון קרמר; הוא ניגן אותו באירופה ובארה"ב. "תמיד חקרתי באישיות של כלי הנגינה את המטאפורות של החיים" – התבטאה המלחינה בראיון לעיתונות משנת 1993 – "כשאני רואה את האופן שאצבעו של הכנר גדעון קרמר מרוכזת בנקודת המגע עם המיתר, אני רואה מתת אל, מִנחה, הקרבה אומנותית, מעשה דתי".

גוביידולינה עצמה ביקרה לראשונה במערב בשנת 1985, ומאז זכתה להזמנות רבות של יצירות קאמריות וסימפוניות. בשנות התשעים קבעה את ביתה בגרמניה, סמוך להמבורג.

במהלך לימודי פסנתר וקומפוזיציה בקונסרבטוריון של מוסקבה באמצע שנות ה-50, חיברה גוביידולינה לפרנסתה מוזיקה לסרטים, רובם ככולם מטעם המשטר הסובייטי. כאן ניתנה לה הזדמנות פז לניסיונות עם הרכבי כלים ייחודיים, בטכניקות בלתי שגרתיות בכל הנוגע לנגינה ולהפקת צליל. בשנת 1975 יסדה עם עמיתים במוסקבה את קבוצת אסטראה (Astrea), שהתמחתה באילתור בכלי נקישה אסיאתיים תוך כדי מדיטציה.

את הסונטה לקונטרבס (כך כותרת היצירה, המשמיטה את הפסנתר) חיברה גוביידולינה בשנת 1975, והיא נוגנה בפעם הראשונה במוסקבה לא לפני אפריל 1978. בתווים שראו אור בהוצאת סיקורסקי מופיעה גם "פנטומימה", יצירת סולו קצרה לכלי. "בשנות ה-70 התעניינתי בתפיסות של מרווח ושל גוון... כמו כן ערכתי ניסויים בכל מיני שיטות לא מסורתיות של הפקת צליל עם כלי נגינה שונים, וכתבתי מוזיקה להרכבים בלתי מקובלים של כלים: קונצ'רטו לבסון ולכלי קשת נמוכים; מוזיקה לקונטרבס, לנבל ולכלי נקישה" – מספרת גוביידולינה, שבהמשך שילבה את הקונטרבס גם ביצירות נוספות מפרי עטה.

לקונטרבס תיבת תהודה גדולה, ומנעד היורד עד לצליל מי נגדי (סקסטה מתחת לצ'לו) ולעתים אף יותר; כך מתקבל צליל עמוק ועשיר, בעל עמימות מסוימת. המיתרים הארוכים מאפשרים נגינה נוחה, יחסית לשאר כלי הקשת, של פלז'ולטים טבעיים, המצלצלים בבהירות רבה. כמו כן מאפשרת תיבת התהודה הגדולה נגינת פיציקטו רב עוצמה הממשיך להדהד בתום הפריטה. מצלולו של הקונטרבס משליך במידה רבה על הסונטה כולה ועל תפקיד הפסנתר, שביצירה זו נכונה לו נגינה "לא פסנתרנית"; תחת אקורדים מובהקים, ריצות סולמיות או פסאז'ים שגרתיים, כאן נמצא לרוב קלסתרים (אשכולות צפופים של צלילים) במנעד הנמוך של הפסנתר, העשיר בצלילים עיליים, או מאידך תבניות כרומטיות דלילות במרקמן, מנוגנות לעתים במנעד גבוה ומרוחק מהקונטרבס.

המוזיקה של גוביידולינה ניחנת במקוריות, אולי בשל היסוד הרוחני שתואר לעיל. היא עושה שימוש בלוח צבעים מגוון, הכולל שימוש אקסצנטרי במרבית האפשרויות של כלי הנגינה. בסונטה לקונטרבס השימוש בכלי באופן שונה מתבטא באמצעים כגון קו-לניו (נגינה-הקשה על המיתר עם גב הקשת ולא עם השיער), ריקושט (נתז; השלכת הקשת בחוזקה על המיתר והקפצתהּ), סול פונטיצ'לו (נגינה עם מעט משקל בקשת בקרבת הגשר – מתקבל צליל של 'רעש לבן'), גליסנדו ופיציקטו בו זמנית ואמצעים נוספים, בטווח דינמי נרחב.

פתיחת הסונטה וחלק ניכר ממנה כתובים במשקל מחומש, הרווח במוזיקה הרוסית העממית והאומנותית.

היצירה עצמה, בפרק אחד, נעה בין ליריות מלודית לכרומטיות המטשטשת טונאליות מובהקת; היא נאמנה ל"סונטה" במובן הדו-שיח (הבלתי שגרתי) בין הקונטרבס לפסנתר, אם כי תפיסת הזמן בה שונה מזו שהורגלנו לה במערב.


רון מרחבי


コメント


bottom of page